3וילך דוד משם מצפה מואב ויאמר ׀ אל־מלך מואב יצא־נא אבי ואמי אתכם עד אשר אדע מה־יעשה־לי אלהים׃ 4וינחם את־פני מלך מואב וישבו עמו כל־ימי היות־דוד במצודה׃ ס 5ויאמר גד הנביא אל־דוד לא תשב במצודה לך ובאת־לך ארץ יהודה וילך דוד ויבא יער חרת׃ ס

6וישמע שאול כי נודע דוד ואנשים אשר אתו ושאול יושב בגבעה תחת־האשל ברמה וחניתו בידו וכל־עבדיו נצבים עליו׃ 7ויאמר שאול לעבדיו הנצבים עליו שמעו־נא בני ימיני גם־לכלכם יתן בן־ישי שדות וכרמים לכלכם ישים שרי אלפים ושרי מאות׃ 8כי קשרתם כלכם עלי ואין־גלה את־אזני בכרת־בני עם־בן־ישי ואין־חלה מכם עלי וגלה את־אזני כי הקים בני את־עבדי עלי לארב כיום הזה׃ ס 9ויען דאג האדמי והוא נצב על־עבדי־שאול ויאמר ראיתי את־בן־ישי בא נבה אל־אחימלך בן־אחטוב׃ 10וישאל־לו ביהוה וצידה נתן לו ואת חרב גלית הפלשתי נתן לו׃

11וישלח המלך לקרא את־אחימלך בן־אחיטוב הכהן ואת כל־בית אביו הכהנים אשר בנב ויבאו כלם אל־המלך׃ ס 12ויאמר שאול שמע־נא בן־אחיטוב ויאמר הנני אדני׃ 13ויאמר [אלו כ] (אליו ק) שאול למה קשרתם עלי אתה ובן־ישי בתתך לו לחם וחרב ושאול לו באלהים לקום אלי לארב כיום הזה׃ ס

14ויען אחימלך את־המלך ויאמר ומי בכל־עבדיך כדוד נאמן וחתן המלך וסר אל־משמעתך ונכבד בביתך׃ 15היום החלתי [לשאול־ כ] (לשאל־לו ק) באלהים חלילה לי אל־ישם המלך בעבדו דבר בכל־בית אבי כי לא־ידע עבדך בכל־זאת דבר קטן או גדול׃ 16ויאמר המלך מות תמות אחימלך אתה וכל־בית אביך׃ 17ויאמר המלך לרצים הנצבים עליו סבו והמיתו ׀ כהני יהוה כי גם־ידם עם־דוד וכי ידעו כי־ברח הוא ולא גלו את־ [אזנו כ] (אזני ק) ולא־אבו עבדי המלך לשלח את־ידם לפגע בכהני יהוה׃ ס 18ויאמר המלך [לדויג כ] (לדואג ק) סב אתה ופגע בכהנים ויסב [דויג כ] (דואג ק) האדמי ויפגע־הוא בכהנים וימת ׀ ביום ההוא שמנים וחמשה איש נשא אפוד בד׃ 19ואת נב עיר־הכהנים הכה לפי־חרב מאיש ועד־אשה מעולל ועד־יונק ושור וחמור ושה לפי־חרב׃

20וימלט בן־אחד לאחימלך בן־אחטוב ושמו אביתר ויברח אחרי דוד׃ 21ויגד אביתר לדוד כי הרג שאול את כהני יהוה׃ 22ויאמר דוד לאביתר ידעתי ביום ההוא כי־שם [דויג כ] (דואג ק) האדמי כי־הגד יגיד לשאול אנכי סבתי בכל־נפש בית אביך׃ 23שבה אתי אל־תירא כי אשר־יבקש את־נפשי יבקש את־נפשך כי־משמרת אתה עמדי׃