4ויהי אחרי־כן ויאהב אשה בנחל שרק ושמה דלילה׃ 5ויעלו אליה סרני פלשתים ויאמרו לה פתי אותו וראי במה כחו גדול ובמה נוכל לו ואסרנהו לענתו ואנחנו נתן־לך איש אלף ומאה כסף׃ 6ותאמר דלילה אל־שמשון הגידה־נא לי במה כחך גדול ובמה תאסר לענותך׃ 7ויאמר אליה שמשון אם־יאסרני בשבעה יתרים לחים אשר לא־חרבו וחליתי והייתי כאחד האדם׃ 8ויעלו־לה סרני פלשתים שבעה יתרים לחים אשר לא־חרבו ותאסרהו בהם׃ 9והארב ישב לה בחדר ותאמר אליו פלשתים עליך שמשון וינתק את־היתרים כאשר ינתק פתיל־הנערת בהריחו אש ולא נודע כחו׃

10ותאמר דלילה אל־שמשון הנה התלת בי ותדבר אלי כזבים עתה הגידה־נא לי במה תאסר׃ 11ויאמר אליה אם־אסור יאסרוני בעבתים חדשים אשר לא־נעשה בהם מלאכה וחליתי והייתי כאחד האדם׃ 12ותקח דלילה עבתים חדשים ותאסרהו בהם ותאמר אליו פלשתים עליך שמשון והארב ישב בחדר וינתקם מעל זרעתיו כחוט׃

13ותאמר דלילה אל־שמשון עד־הנה התלת בי ותדבר אלי כזבים הגידה לי במה תאסר ויאמר אליה אם־תארגי את־שבע מחלפות ראשי עם־המסכת׃ 14ותתקע ביתד ותאמר אליו פלשתים עליך שמשון וייקץ משנתו ויסע את־היתד הארג ואת־המסכת׃

15ותאמר אליו איך תאמר אהבתיך ולבך אין אתי זה שלש פעמים התלת בי ולא־הגדת לי במה כחך גדול׃ 16ויהי כי־הציקה לו בדבריה כל־הימים ותאלצהו ותקצר נפשו למות׃ 17ויגד־לה את־כל־לבו ויאמר לה מורה לא־עלה על־ראשי כי־נזיר אלהים אני מבטן אמי אם־גלחתי וסר ממני כחי וחליתי והייתי ככל־האדם׃

18ותרא דלילה כי־הגיד לה את־כל־לבו ותשלח ותקרא לסרני פלשתים לאמר עלו הפעם כי־הגיד [כ לה] [ק לי] את־כל־לבו ועלו אליה סרני פלשתים ויעלו הכסף בידם׃ 19ותישנהו על־ברכיה ותקרא לאיש ותגלח את־שבע מחלפות ראשו ותחל לענותו ויסר כחו מעליו׃ 20ותאמר פלשתים עליך שמשון ויקץ משנתו ויאמר אצא כפעם בפעם ואנער והוא לא ידע כי יהוה סר מעליו׃ 21ויאחזוהו פלשתים וינקרו את־עיניו ויורידו אותו עזתה ויאסרוהו בנחשתים ויהי טוחן בבית [כ האסירים] [ק האסורים]׃ 22ויחל שער־ראשו לצמח כאשר גלח׃ ף

23וסרני פלשתים נאספו לזבח זבח־גדול לדגון אלהיהם ולשמחה ויאמרו נתן אלהינו בידנו את שמשון אויבינו׃

24ויראו אתו העם ויהללו את־אלהיהם כי אמרו נתן אלהינו בידנו את־אויבנו ואת מחריב ארצנו ואשר הרבה את־חללינו׃

25ויהי [כ כי] [כ טוב] [ק כטוב] לבם ויאמרו קראו לשמשון וישחק־לנו ויקראו לשמשון מבית [כ האסירים] [ק האסורים] ויצחק לפניהם ויעמידו אותו בין העמודים׃ 26ויאמר שמשון אל־הנער המחזיק בידו הניחה אותי [כ והימשני] [ק והמשני] את־העמדים אשר הבית נכון עליהם ואשען עליהם׃ 27והבית מלא האנשים והנשים ושמה כל סרני פלשתים ועל־הגג כשלשת אלפים איש ואשה הראים בשחוק שמשון׃

28ויקרא שמשון אל־יהוה ויאמר אדני יהוה זכרני נא וחזקני נא אך הפעם הזה האלהים ואנקמה נקם־אחת משתי עיני מפלשתים׃ 29וילפת שמשון את־שני עמודי התוך אשר הבית נכון עליהם ויסמך עליהם אחד בימינו ואחד בשמאלו׃ 30ויאמר שמשון תמות נפשי עם־פלשתים ויט בכח ויפל הבית על־הסרנים ועל־כל־העם אשר־בו ויהיו המתים אשר המית במותו רבים מאשר המית בחייו׃ 31וירדו אחיו וכל־בית אביהו וישאו אתו ויעלו ויקברו אותו בין צרעה ובין אשתאל בקבר מנוח אביו והוא שפט את־ישראל עשרים שנה׃ ף