6ויהי מקץ ארבעים יום ויפתח נח את־חלון התבה אשר עשה׃ 7וישלח את־הערב ויצא יצוא ושוב עד־יבשת המים מעל הארץ׃ 8וישלח את־היונה מאתו לראות הקלו המים מעל פני האדמה׃ 9ולא־מצאה היונה מנוח לכף־רגלה ותשב אליו אל־התבה כי־מים על־פני כל־הארץ וישלח ידו ויקחה ויבא אתה אליו אל־התבה׃ 10ויחל עוד שבעת ימים אחרים ויסף שלח את־היונה מן־התבה׃ 11ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה־זית טרף בפיה וידע נח כי־קלו המים מעל הארץ׃ 12וייחל עוד שבעת ימים אחרים וישלח את־היונה ולא־יספה שוב־אליו עוד׃

13ויהי באחת ושש־מאות שנה בראשון באחד לחדש חרבו המים מעל הארץ ויסר נח את־מכסה התבה וירא והנה חרבו פני האדמה׃ 14ובחדש השני בשבעה ועשרים יום לחדש יבשה הארץ׃ ס 15וידבר אלהים אל־נח לאמר׃ 16צא מן־התבה אתה ואשתך ובניך ונשי־בניך אתך׃ 17כל־החיה אשר־אתך מכל־בשר בעוף ובבהמה ובכל־הרמש הרמש על־הארץ [כ הוצא] [ק היצא] אתך ושרצו בארץ ופרו ורבו על־הארץ׃ 18ויצא־נח ובניו ואשתו ונשי־בניו אתו׃ 19כל־החיה כל־הרמש וכל־העוף כל רומש על־הארץ למשפחתיהם יצאו מן־התבה׃

20ויבן נח מזבח ליהוה ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל העוף הטהר ויעל עלת במזבח׃ 21וירח יהוה את־ריח הניחח ויאמר יהוה אל־לבו לא־אסף לקלל עוד את־האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעריו ולא־אסף עוד להכות את־כל־חי כאשר עשיתי׃

22עד כל־ימי הארץ זרע וקציר וקר וחם וקיץ וחרף ויום ולילה לא ישבתו׃