2בימים ההם אני דניאל הייתי מתאבל שלשה שבעים ימים׃ 3לחם חמדות לא אכלתי ובשר ויין לא־בא אל־פי וסוך לא־סכתי עד־מלאת שלשת שבעים ימים׃ ף 4וביום עשרים וארבעה לחדש הראשון ואני הייתי על יד הנהר הגדול הוא חדקל׃ 5ואשא את־עיני וארא והנה איש־אחד לבוש בדים ומתניו חגרים בכתם אופז׃ 6וגויתו כתרשיש ופניו כמראה ברק ועיניו כלפידי אש וזרעתיו ומרגלתיו כעין נחשת קלל וקול דבריו כקול המון׃ 7וראיתי אני דניאל לבדי את־המראה והאנשים אשר היו עמי לא ראו את־המראה אבל חרדה גדלה נפלה עליהם ויברחו בהחבא׃ 8ואני נשארתי לבדי ואראה את־המראה הגדלה הזאת ולא נשאר־בי כח והודי נהפך עלי למשחית ולא עצרתי כח׃ 9ואשמע את־קול דבריו וכשמעי את־קול דבריו ואני הייתי נרדם על־פני ופני ארצה׃

10והנה־יד נגעה בי ותניעני על־ברכי וכפות ידי׃ 11ויאמר אלי דניאל איש־חמדות הבן בדברים אשר אנכי דבר אליך ועמד על־עמדך כי עתה שלחתי אליך ובדברו עמי את־הדבר הזה עמדתי מרעיד׃ 12ויאמר אלי אל־תירא דניאל כי מן־היום הראשון אשר נתת את־לבך להבין ולהתענות לפני אלהיך נשמעו דבריך ואני־באתי בדבריך׃ 13ושר מלכות פרס עמד לנגדי עשרים ואחד יום והנה מיכאל אחד השרים הראשנים בא לעזרני ואני נותרתי שם אצל מלכי פרס׃ 14ובאתי להבינך את אשר־יקרה לעמך באחרית הימים כי־עוד חזון לימים׃

15ובדברו עמי כדברים האלה נתתי פני ארצה ונאלמתי׃ 16והנה כדמות בני אדם נגע על־שפתי ואפתח־פי ואדברה ואמרה אל־העמד לנגדי אדני במראה נהפכו צירי עלי ולא עצרתי כח׃ 17והיך יוכל עבד אדני זה לדבר עם־אדני זה ואני מעתה לא־יעמד־בי כח ונשמה לא נשארה־בי׃

18ויסף ויגע־בי כמראה אדם ויחזקני׃ 19ויאמר אל־תירא איש־חמדות שלום לך חזק וחזק וכדברו עמי התחזקתי ואמרה* ידבר אדני כי חזקתני׃ 20ויאמר הידעת למה־באתי אליך ועתה אשוב להלחם עם־שר פרס ואני יוצא והנה שר־יון בא׃ 21אבל אגיד לך את־הרשום בכתב אמת ואין אחד מתחזק עמי על־אלה כי אם־מיכאל שרכם׃ ף