[רַבְרְבָן] noun masculine lord, noble (compare ᵑ7, Syriac); — plural suffix רַבְרְבָנַי Daniel 4:33 my lords (of Nebuchadnezzar); נ֫וֺהִי#NAME? Daniel 5:1,2,3,9,10, of Darius Daniel 6:18; ניך- Kt, נָח- Qr (K^{§ 53, Anm.} b)) of Belshazzar Daniel 6:23.

וְרַבְרְבָנ֔וֹהִי וְרַבְרְבָנ֖וֹהִי וְרַבְרְבָנַ֖י וְרַבְרְבָנָ֜ךְ ורברבנוהי ורברבני ורברבנך לְרַבְרְבָנ֖וֹהִי לרברבנוהי רַבְרְבָנ֔וֹהִי רברבנוהי lə·raḇ·rə·ḇā·nō·w·hî ləraḇrəḇānōwhî leravrevaNohi raḇ·rə·ḇā·nō·w·hî raḇrəḇānōwhî ravrevaNohi veravrevaNach veravrevaNai veravrevaNohi wə·raḇ·rə·ḇā·nāḵ wə·raḇ·rə·ḇā·nay wə·raḇ·rə·ḇā·nō·w·hî wəraḇrəḇānāḵ wəraḇrəḇānay wəraḇrəḇānōwhîInterlinear Greek • Interlinear Hebrew • Strong's Numbers • Englishman's Greek Concordance • Englishman's Hebrew Concordance • Parallel Texts