[מְדִינָה] noun feminine (judicial) district, province (K^{§ 60, 3}) d); also Biblical Hebrew); — emphatic מְדִינְתָּא (M:§ 72 c) Ezra 5:8; Ezra 6:2; construct מְדִינַת Daniel 2:48,49; Daniel 3:1,12,30; Ezra 7:16; plural absolute מְדִנָן Ezra 4:15, emphatic מְדִינָתָא Daniel 3:2,3.

בִּמְדִינַ֖ת בִּמְדִינַ֥ת במדינת וּמְדִנָ֔ן ומדנן מְדִֽינְתָּא֙ מְדִֽינָתָ֑א מְדִֽינָתָ֔א מְדִינְתָּ֖ה מְדִינַ֣ת מדינת מדינתא מדינתה bim·ḏî·naṯ bimdiNat bimḏînaṯ mə·ḏî·nā·ṯā mə·ḏî·naṯ mə·ḏî·nə·tā mə·ḏî·nə·tāh mediNat məḏînaṯ medinaTa məḏînāṯā medineTa məḏînətā medineTah məḏînətāh ū·mə·ḏi·nān umediNan ūməḏinānInterlinear Greek • Interlinear Hebrew • Strong's Numbers • Englishman's Greek Concordance • Englishman's Hebrew Concordance • Parallel Texts